החלטה בתיק עמ"ת 11965-11-12

1.         עניינה של החלטה זו בערר שבפתיח שלו מצוין כי הוא מתייחס להחלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ע' אבמן-מולר) מ-29.10.12, שבגדרה נדחתה בקשתו של העורר לעיון חוזר, אלא שבגוף הערר יש השגות גם על החלטה מ-21.8.12 אשר במסגרתה נקבע כי העורר ייעצר עד תום ההליכים בת.פ. 2311/12.

2.         לאחר שקילת המכלול הגעתי למסקנה כי דין הערר להידחות. כך בוודאי מנקודת מוצא שיש להתייחס אל הערר כתוקף רק את ההחלטה מ-29.10.12. כך גם מנקודת מוצא נוחה יותר לעורר, המאפשרת לו להשיג עתה גם על ההחלטה מ-21.8.12, על אף שלא השיג עליה בפרק הזמן שקוצב החוק לשם כך.

3.         כאן המקום לציין שבמסגרת הדיון בערר בא עדכון (מכח סעיף 53(ב) לחוק המעצרים) לפיו ב-6.11.12 הוצאה תעודת החסיון שעניינה עמד ברקע הבקשה הנ"ל לעיון חוזר.

4.         במכלול הנסיבות אני סבור שטענות העורר אינן מצדיקות תוצאה שונה ממעצרו עד תום ההליכים.

5.         לעניין הטענות כנגד התנהלות המדינה שעלו במסגרת הבקשה לעיון חוזר - די בנימוקים שבהחלטה מ-29.10.12 כדי שעניין זה לא יביא לכך שהמשיב ישוחרר. בהינתן ההתקדמות שעליה דווח במסגרת הדיון בערר, ברי שאין מקום לתוצאה שונה מכח מה שקשור בכך. כל שיש לומר הוא שיש להשלים את המעט שנותר להשלמה בהתאם למה שנמסר בדיון.

6.         לעניין הראיות לכאורה מקובל עליי מה שציין בית המשפט קמא. כפועל יוצא מכך, הרי שגם מנקודת מוצא נוחה לעורר, לפיה יש לדרוש סיוע גם לצורך מעצר עד תום ההליכים, מתקיים כל שנדרש. טענות העורר הן לכל היותר עניין לתיק העיקרי.

            בכל הקשור לראיות לכאורה העורר גם לא יוכל להיבנות מדברי כב' השופט דרורי בעניינו של המעורב האחר באותה פרשה, כבר מן הטעם שלגבי העורר דנן יש סיוע העולה משתי ראשית הודיות שונות שלו, שאינן קיימות לגבי המעורב האחר.

7.         העורר גם לא יוכל להיוושע מכך שהמעורב האחר שוחרר בתנאים. זאת כבר בשל כך שלאותו מעורב אין עבר פלילי (כמצוין בסעיף 15 להחלטת כב' השופט דרורי בעניינו) בעוד שלעורר דנן יש הרשעות קודמות משמעותיות (כמצוין בעיקר בסעיף 11 של ההחלטה מ-21.8.12).

8.         לנוכח כל שנאמר ובכלל, העורר לא ייבנה גם מטענותיו במה שקשור לזכות ההיוועצות עם עורך דין. בשתי הודעותיו (מ-7.8.12 ומ-8.8.12) מצוינת הפניית תשומת לבו של העורר לכך שהוא "רשאי להתייעץ עם עורך דין". העורר גם מאשר במענה לשאלות ספציפיות כי הבין מהן זכויותיו (ראו ש' 3-2 להודעה מ-7.8.12 וש'  5-4 להודעה מ-8.8.12). אכן, לא מצוין בהודעות כי הוסברה לו באורח ספציפי האפשרות להיות מיוצג על ידי עו"ד מטעם הסניגוריה הציבורית (כעולה מסעיף 32 לחוק המעצרים ומסעיף 19 לחוק הסניגוריה הציבורית, תשנ"ו-1995), ולא ברור אם מה שצוין לעיל כולל הפניית תשומת הלב באורח ספציפי גם לכך. עם זאת, השאלה אם חל ליקוי בהקשר זה תתברר במסגרת התיק העיקרי, וגם אם היה ליקוי הרי שבמכלול נסיבות המקרה דנן אין בו להביא לתוצאה שונה בעניין מעצרו או שחרורו של העורר.

9.         בהמשך לכל שנאמר עד כה ובזוכרנו גם את העבירות שבכתב האישום דנן ואת העובדה שהעורר הוא תושב הרש"פ אין מקום לתוצאה שונה מזו שאליה הגיע בית משפט השלום, דהיינו, שהעורר ייעצר עד תום ההליכים.

10.       על האמור לעיל אוסיף כי אמנם בעררים בענייני מעצרים אין בוחנים רק את סבירות ההחלטות של בית משפט קמא, אלא נעשית בחינה מחדש של כל הנחוץ. עם זאת, כשהכף אינה נוטה באופן ברור לכיוון מסויים "צריך טעם של ממש כדי לבטל את ההחלטה" (ראו למשל בש"פ 90/99, בש"פ 1769/11, ומהעת האחרונה בש"פ 6619/12 שההחלטה בו ניתנה ב-9.9.12). כאמור, אני סבור כי ההחלטות שביסוד הערר נכונות לגופן, אך אפילו היינו במצב המתואר כאן, הרי שבוודאי לא מתקיימים טעמים של ממש המצדיקים ביטול ההחלטות.

11.       לנוכח כל שנאמר, הערר נדחה .

ניתנה היום, כ"ז בחשון תשע"ג , 12 בנובמבר 2012 , במעמד הנוכחים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: